ברוך השם על זה שהיום עשיתי מעשה מכונן. אני יודעת שהוא קשור להיותי בהימנעות. לקחתי היום מהבוקר את בתי לספארי. אני, שפיתחתי בשנים האחרונות תלות באנשים אחרים, שהפכתי עם השנים להיות חסרת הנעה פנימית, יוזמה ויצירתיות, שגדלתי בבית שוביניסטי שבו רק גברים מארגנים כאלה דברים, שהם הפושרים והיוזמים של הכול, שישבתי וחיכיתי שמישהו יניע אותי לנסוע, לצאת, שחיכיתי לכולם, שתליתי תקוות באחרים ולא בעצמי, שפחדתי להיות שם לבד, שהתעצלתי מרוב חוסר אנרגיות למרות שאני ובתי מתות על בעלי חיים, ואני מלמדת אותה על בעלי חיים בספרים, בפאזלים ובדמויות שונות ומרובות על בסיס יומי, ומתה מתה שהיא כבר תראה זברה, פיל, תנין, דוב וכו' אמיתיים, ולא הצלחתי להביא את עצמי לקחת אותה, יזמתי היום נסיעה לספארי לבד. לבד. רק אני ובתי. בלי לברר עם אף אחד. פשוט התעוררתי, אכלתי את ארוחת הבוקר שלי, ארגנתי לי ארוחת צהרים בצידנית, ואת התיק של בתי ונסענו. היינו שם כמעט 5 שעות מרתקות ומופלאות. חזרתי ללא כוחות אחרי 4 שעות של הליכה, אבל הרגשתי מנצחת. ניצחתי את עצמי. תודה לאל שזיכה אותי להוריד את כובד משקלי והפיח בי תקווה לחיים טובים ומלאים יותר.
