אני זוכרת את עצמי מתמודדת עם דימוי של "שמנה" כבר מגיל 10, בשקילה אצל האחות בבית הספר. כבר אז שקלתי 50 קילו.
לצד זה בבית הוריי, כשהדברים המתוקים היו אסורים ותמיד הוחבאו מעל הארון. אפילו כילדה קטנה, מצאתי את הדרך להגיע אליהם. כל דרך…
אבל לשיא משקלי, הגעתי לאחר ההריונות, 120 קילוגרמים. אז כבר הרגשתי ממש במוגבלות שהמשקל הביא עלי. לא יכולתי לשרוך את השרוכים בנעליים. היה לי קשה לקום מהמיטה. יכולתי לצעוד מספר צעדים, אבל לא יותר.
הציעו לי להצטרף לקבוצות תמיכה שונות שיתמכו בתהליך ההרזיה שלי, אך תמיד סירבתי. אני הרי יודעת לעשות דברים לבד.
אבל התברר שבתחום האוכל – אני לא יכולה לבד.
ואז לפני למעלה משבע שנים, לאחר שנואשתי, פניתי לאשה שהכרתי וראיתי אותה יפה, רזה ומתמידה לאורך שנים וכך נחשפתי לתכנית.
מאז אני בהימנעות. אני מתכננת את הפעילות היומית שלי ובהתאם לכך לוקחת או לא לוקחת איתי אוכל. תמיד יש לי בבית מצרכים או מנות מוכנות מראש. אני נותנת שירות על-פי כוחי, ניסיוני ותקוותי.
לתחזוקת התכנית, אני הולכת לפגישות ולוקחת חלק בסדנאות 12 הצעדים. אני עושה חשבון נפש על בסיס יומי ובעיקר לא נשארת לבד עם הקשיים ומשתפת חברים.
היום זה ברור לי מאוד – אני לא יכולה לבד, רק התכנית והכלים שהיא מעמידה לרשותי עושה את זה אפשרי בשבילי. רק להיום.