אני אכלנית כפייתית מכורה שוקלת ומודדת את הארוחות שלי 3 פעמים ביום עפ"י הגריישיט, מתפללת לזכור שהמרחק ביני ובין הבולמוס הוא רק ביס אחד קטן ומפתה, אני אסירת תודה לכוח העליון שלי על הימנעות עפ"י הדף האפור שמכניסה לי לחיים ערך, שלווה, שפיות דעת, שקול מדוד.
אסירת תודה למתנות שהתוכנית מביאה לחיים שלי, לכוח העליון שלי שמזמן לי נכונות לעוד יום נוסף בהימנעות, אני לא אוכלת רגשות נהנת מלהרגיש רק להיום ויהי מה! לא אוכלת בין הארוחות מה שלא בתפריט שלי הוא לא שלי רק להיום ויהי מה! מתפללת לא לשכוח על בסיס יום יומי להודות לאלוהים על הנס שקרה לי ועל הנכונות שהוא מזמן לי כל יום רק לאותו היום.
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד העדפתי שלא להיות מחוברת לאחרים אבל מאוד מחוברת לעצמי (ריכוז עצמי גבוה) חוסר הרצון לחיבור לאנשים נבע מהפחד התהומי להיפגע. גדלתי בבית רווי אלימות מילולית ופיזית, אבי נהג להשתמש בסמים ולחזור הביתה בקריז ואימי אכלה ללא הכר.
היום בזכות התוכנית אני מבינה שלא הייתה לי דרך אחרת, את ההרס העצמי והסביבתי למדתי כבר מהבית, ואני שנולדתי עם קליטה מהירה שאבתי את הדפוסים כמו מגנט. אפילו בביה"ס היו אומרים לאמא שלי ומאבחונים שנבדקתי תהו "אבל היא כל כך חכמה איזה אינטליגנציה יש לה למה היא לא לומדת?" לא הייתה לי סביבה ללמוד בה דבר מלבד דפוסי התנהגות של מכורים.
אני לא מאשימה את ההורים שלי שנולדתי להיות אכלנית כפייתית. אני גם לא מאשימה אותם על עצם היותם הדוגמה שהיו לי, או על צורת התנהלותם כהורים. התנהלותם לימדה אותי מה אני לא רוצה להיות עבור ילדיי בעתיד. זו תזכורת עבורי מאיפה באתי היום שאני באה לחדרים, חבר חדש מזכיר לי לאן אני לא רוצה לחזור (מעל 100 ק"ג בייאוש מוחלט), ואת היותי אכלנית כפייתית שהדבר היחידי שאני יודעת לעשות הכי טוב הוא לעבור את הרגשות שלי דרך המטבח דרך האוכל מתוק, מלוח, חמוץ, חריף.
את הכסף שאבא שלי היה מרוויח היה לוקח לסמים ומביא לבית הרבה אוכל ג'אנק חטיפים וכיו"ב ואני כאכלנית כפייתית מכורה מצאתי נחמה באוכל, האוכל תמיד היה המאהב שבגד בי. הרסתי את הגוף שלי וסבלתי לאורך שנים עוד מהיותי ילדה מכולסטרול גבוה בדם תמיד ניסו לעשות לי דיאטות בבית בפנימיות בהן למדתי. בנו לי תפריטי תזונה ואותי לא עניין שאני בעודף משקל אני רק רציתי לאכול והתפללתי לאלוהים שאם אפשר או שאני אמות מהאוכל (שימוש) או שאני אקום בבוקר לגוף רזה ואוכל להמשיך לאכול בלי נקיפות מצפון. הסביבה אותתה לי כל הזמן שאני צריכה לעשות עם עצמי משהו. תמיד הייתי חריגה וגם הרגשתי כך לכן לא יצרתי לעצמי חברויות ובשלב מסוים השתדלתי לאוכל בסתר, על מנת לא לקבל תגובות, כמו: עד מתי? לאן את רוצה להגיע? זה לא טוב לבריאות, את יפה גם ככה אבל לא יזיק לך שתרדי קצת במשקל.
שנאתי את עצמי ואת הגוף שלי. בשלב מסוים הכרתי את האלכוהול בגיל העשרה אחרי שיצאתי מהפנימייה וחזרתי לבית הורי שבינתיים כבר התגרשו. החיים והנסיבות הביאו אותי לא לרצות לחיות ובטח שלא להתגייס. כל מסגרת שהייתה לי בחיי מצאתי דרך לפרוץ אותה ולעשות צבא היה עבורי מעמסה ועוד משהו שאני חייבת להוכיח לעצמי שאני יכולה לקמבן ולא להתגייס תמיד אמרתי "גיוס חובה לא לי". אז השתחררתי אצל קב"ן (קצין בריאות נפש) לאלתר בחוות הדעת הוא כתב סובלת מסף תסכול נמוך וטראומות ילדות ואינה כשירה לשרת בצה"ל.
אז היום בהבנתי את התוכנית אלוהים היה איתי לאורך כל הדרך הוא זה ששלח לי את ידו בכל פעם בה מעדתי ונפלתי לתהומות ליבי רגשותיי והרגשותיי הקשים. אז היום אני בחיים בזכות חסד ובנס של אלוהים אוהב מבין ומתחשב של התוכנית כפי הבנתי.
אז ברק להיום אני חיה היום את חיי בלי מטרות גדולות למדתי שאני מצליחה לחיות את הרק להיום ולפעמים אפילו את הרק לרגע הזה, רק לשנייה הזאת ושכל רגש הוא דבר חולף.
ר – רגע, ג – גדול, ש – שחולף, והמצפון היחיד שיש לי ולמדתי בחדרים הוא: מ – מדויק, צ – צנוע, פ – פשוט ן-נ – נקי. וה-חור שהסתובבתי איתו כל החיים התהפך והפך להיות רוח. אז היום בענווה אני יכולה להגיד שאני מצליחה להגשים את המטרות שלי כל יום ברק להיום.
עוד דבר קטן, באסירות תודה לתוכניות אני לא תלויה בהוריי יותר וגם לא לידם, אני מפרנסת את עצמי בכבוד בזכות עצמי. יש לי חברים שאוהבים מקבלים ומעריכים אותי בזכות מי שאני היום אני מצליחה להרגיש שאני חלק חשוב ומהותי בזרם של החיים ושל אנשים נוספים מצאתי את הבית האחרון בבלוק אשר מהווה עבורי "בית" (החדרים), יש בו רק 3 ארוחות אבל זה הכלי הראשון שקיבלתי בבית הזה והוא זה שמציל לי את החיים על בסיס יומי. ההימנעות מבטיחה לי הימנעות אך אם אני אמשיך לבוא, התוכנית מאפשרת לי ללמוד "לחיות וליהנות מהחיים ללא שימוש באוכל אלכוהול ודפוסי התנהגות". עבורי יום נקי הוא יום אחרי שעשיתי חשבון נפש יומי נוקב וחסר פחד של עצמי.
בזכותכם בזכות הכוח העליון שלי היום יש לי את עצמי וזה לא מובן מאליו עבורי. היום אני חלק ממשהו שלם ואני לא פוחדת יותר לשים את עצמי במרכז. אם אני לא אדאג לעצמי, אוהב את עצמי, אף אחד לא יעשה זאת עבורי מלבד האלוהים הפרטי שלי שלמדתי להכיר בזכותכם בחדרים.
לסיום אני שוב רוצה להודות על היום הנקי (הימנעות ויהי מה!). עבורי הוא הנס הגדול ביותר בחיים של מכורה כמוני! על כולסטרול גבוה בדם שנעלם, על ירידה של מעל 35 ק"ג, על רישיון שהוצאתי, על עצמאות שקיבלתי, על הפסקת עישון בכלים של התוכנית ועל כל מה שאלוהים מזמן לחיים שלי.
אני באתי לקבל את מה שהיה לגריישיט להציע לי נשארתי בשביל לתת, לחבר החדש אני יכולה לתת את מה שנתנו לי במשפט: "תמשיך לבוא יקרו לך דברים טובים".