בחודש מרץ 2012 מצבי הלך והחמיר.
משקלי היה בסביבות 120 קילוגרמים. בקושי זזתי, היו לי בצקות חמורות ברגליים והכי עצוב – בקושי יכולתי לשחק עם נכדיי.
הפרופסור שטיפל בי פסק שאין מנוס מניתוח בקרסול הרגל השמאלית, משום שהגיד היה גמור. הפרופסור הפנה אותי למומחה לכף רגל, מנהל מחלקה בבית חולים בתל-אביב.
המומחה שבדק וראה את מצבי, פסק שקודם כל צריך להוריד את הבצקות ברגל משום שבמצב הנוכחי אינו יכול לבצע את הניתוח. המומחה שלח אותי לעשות פיזיותרפיה לימפתית על מנת להוריד את הבצקות וכל הזמן הזכיר לי שבממדים שלי הניתוח מסובך יותר.
בעזרת הפיזיותרפיה הלימפתית נקבע מועד לניתוח. עם כל ההתלבטויות הניתוח בוצע בחודש אפריל 2012, ועל פניו – עבר בהצלחה. עברתי את תקופת ההחלמה – גבס, שיקום, פיזיותרפיה… היה שיפור, אך בחודש אוקטובר המומחה קבע "הניתוח נכשל". המשקל שלי הכניע את הניתוח והגיד קרס. בינתיים, כמובן, המצב הפיזי וגם המצב המוראלי – ירדו, וכדי לעבור ניתוח חוזר הייתי חייב לרדת במשקל.
התחלתי להתעניין בניתוחים להרזיה. חברים, קרובי-משפחה ורופאים – כל אחד הציע משהו אחר, גם אח שלי שהוא בעצמו רופא.
בינתיים המצב שלי החמיר, לא היה חסר הרבה עד שאצטרך כיסא גלגלים כדי לנוע וכבר קבעתי תור לרופא מומחה בשביל להחליט איזה ניתוח לעשות… לא הייתי שלם, לא ידעתי אם כדאי לפנות לפתרון כירורגי.
ביום חמישי, 29 בנובמבר 2012, תוך ניסיונות לשכנע את עצמי ולבחור איזה ניתוח לעשות, יצרתי קשר עם הרבה חברים בארץ ובחו"ל (דרך "סקייפ", אינטרנט…) כולם פחות או יותר סיפרו על הצלחה יחסית של הניתוח, אבל כמעט כולם נשארו מדוכאים ועצובים אחרי הניתוח.
בניסיון האחרון, באותו יום, התקשרתי לחבר שעבד אתי בעבר וכשהכרנו היה ענק בממדים שלו!!!
דיברתי אתו, שאלתי לשלומו ואמרתי לו שאני במצב כזה שאוטוטו אהיה על כיסא גלגלים ורוצה לשאול אותו איזה ניתוח עשה כי הוא נראה כמו אדם אחר מזה שהיה בעבר…
הוא אמר לי "חבר יקר, הייתי כבר על כיסא גלגלים והייתי במצב שעוד יומיים הייתי צריך לעלות על שולחן ניתוחים, אבל ברגע אחרון אישה אמרה לי שלא צריך ניתוח רק לרשום באינטרנט גריישיט" החבר הוסיף ואמר "תרשום לך גימל, ריש, יוד, יוד, שין, יוד, טט – תכנס לאתר ותלך לפגישות. אני ירדתי מעל 100 קילוגרמים".
באותו רגע נכנסתי לאתר, ראיתי שבתל-אביב במקום מגורי, יש פגישה ביום רביעי בבית השח-מט ושמתי לב שאותו איש קשר מופיע בפגישה של יום שבת בבוקר בת"א. בינתיים השארתי הודעה באתר עם הפרטים שלי… הגעתי למפגש, חשבתי שטעיתי בחדר בגלל שראיתי רק רזות ורזים, אך הם אמרו לי "אתה במקום הנכון!!!"
מיד פניתי לאישה שהייתה פנויה להיות מאמנת אבל היא אמרה לי שלא מאמנת גברים. נתתי לה את המספר נייד שלי כדי שמישהו יתקשר אלי להיות מאמן (דבר שעוד לא קרה). אבל יש כוח עליון ואיך שהגעתי לבית כבר הייתה לי הודעה מגריישיט מהמאמן שהוא המאמן שלי שאמר לי שהוא פנוי לאימון שאקנה משקל וקבענו להיפגש ביום ראשון 2 בדצמבר 2012 בתיכון עירוני א', הוא הגיע לשם לפגישה החודשית של האינטרגרופ.
הוא ישב והסביר לי איך זה עובד ונתן לי את הדף האפור. אמרתי לו תודה ואמרתי לעצמי אותו יום אני אעשה "אורגיה" של אוכל כדי להיפרד ולהתחיל חיים חדשים. בקושי הגעתי לקונדיטוריה לא יכולתי ללכת. אכלתי שלושה כדורים של חנוכה ועוד משהו מתוק נוסף.
למחרת התחלתי למדוד ולשקול כאילו כל החיים עשיתי את זה. לא היה לי בכלל קשה ואני רוצה לציין במיוחד את המאמן שלי שכל הזמן עוזר לי. אין לי שעות קבועות הוא תמיד עונה לי, תמיד נחמד ותמיד תומך ומחזק… הנס קרה – הימנעות ויהי מה!!!