כשהייתי ילדה והעירו לי שאני שמנה, עניתי בעצב, כפי ששמעתי לא פעם את אמי אומרת: "מה לעשות??? אמא שלי שמנה" כשהייתי נערה והעירו לי שהרגליים שלי כמו גזעים, כבר הייתי מנוסה בלשלוף תירוצים. כשהעירו לי בצבא שיש לי תחת גדול (סליחה) חייכתי בבושה ועניתי שבחורים אוהבים את זה. "כן, אבל תלוי כמה גדול" – ענו. כבר למדתי להרגיש קרבן לנסיבות, ותירוצים תמיד היו לי בשפע.
אני זוכרת שכשעשיתי בייביסיטר, הילדים התלוננו בפני הוריהם שאני מחסלת להם את האוכל, ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. גם ילדיי שלי, עד היום לא סולחים לי ומזכירים לי איך חיסלתי להם את הממתקים שלהם. ואני רוצה למות מבושה. אפילו הבושה הענקית והנוראית לא הצליחה לחסום ולעצור את הכוחות החזקים האלו למתוקים, שלרוב התעוררו כשהייתי לבד ובהסתר.
האובססיביות הפרוגרסיבית שלי פגעה לא רק באכילה שלי אלא בתחומים נוספים. דפוסי התנהגות של התמכרות הופיעו אצלי ללא מודעות או הכרה, אלא בטשטוש הולך ומתעבה.
כאשר נפגשתי לראשונה עם התכנית, לא כל כך הבנתי. לקח לי מספר חודשים להבין ולהודות שאני אכלנית כפייתית. אבל מיד מההתחלה הרגשתי, בוודאות הרגשתי שזה המקום שלי, שיש פה בהירות עבורי, נגיעה נכונה בחיים שלי.
לאחר חצי שנה בערך שנכנסתי לתכנית, התבררה לי התמכרות מאד קשה שלי, לאחר התכחשות עיקשת והדחקה מוחלטת: ההתמכרות למחשב. שפגעה קשות בכל תחומי החיים האמתיים שלי. כנראה בזכות הניקיון שלי, בזכות התכנית – התחלתי לראות ולהבין מה שכולם זעקו לי זה זמן רב. ההתמכרות נלקחה ממני די מהר, תוך שבועיים-שלושה מהרגע שהבנתי. תודה לאל. התחלתי להתחבר שוב לחיים האמתיים.
לאחר כשנה בתכנית, הייתי בנסיעה יום שלם ולא שתיתי כל היום קפה, ברגע ששתיתי את הקפה הראשון, בעשר בלילה, וכל התופעות והכאבים נעלמו בין רגע, הבנתי שהגוף שלי "דרש" את כמויות הקפה שקיבל כל יום. נכנסתי להימנעות מוחלטת מקפה. כיום אני מרשה לעצמי לשתות מדי פעם באירועים מיוחדים, ולעיתים רחוקות. לא מחויב המציאות. אבל אני מקפידה להיות מודעת.
ההתמכרות היא דפוס התנהגות אצלי. היא עוזרת לי להתערפל, לברוח מהמציאות ולא להתמודד עמה. ההתמכרויות מתגנבות אלי בדרכים צדדיות וחודרות אלי לאט, עד שאני שמה לב ומטפלת. כשאני משתלטת על דבר אחד, מופיעה אצלי התמכרות אחרת מהצד השני.
תודה לאל שדרך התכנית ובזכותה אני לומדת יותר ויותר לעשות פעולות, למסור ולא להישאר עם המועקות בבטן ובבדידות, להיעזר בחברים, במשפחה ובאנשי מקצוע – דבר שהיה טאבו עבורי לפני התכנית. כיום אני רואה שאיפה שאני מכניסה תכנית – היא עובדת בשבילי, אבל רק כאשר אני פועלת לקראתה.
לאחר הניקיון באוכל, התכנית עוזרת לי לנקות את הקשרים שלי עם גיסתי, עם אמי, עם ילדיי, עם בן-זוגי, עם קולגות בעבודה, עם הבוסית… אני בפירוש יכולה להגדיר ניסים שקרו לי בתקופה זו ובעזרת התכנית. הנס הגדול שמתרחש אצלי כיום, תודה לאל ועם הרבה פעולות, הוא הסרת הערפול מההתנהלות הכספית והפרנסה שלי. לקיחת אחריות בתחום זה, שמחליפה את הפחד הטשטוש וההכחשה.
אלי, אני מודה לך שאתה איתי, מלווה אותי בתקופה זו בתהליכים המופלאים שאני עוברת ובכל מה שאני נתקלת בחיי, אני מודה לכל מי שיש לו חלק בזה. סוף סוף אני מרגישה בת אלוהים.