אני אכלנית כפייתית ואני רוצה להתחלק אתכם על מה שמרגש אותי ועוזר לי להמשיך בדרך הפיכחון שלי. אני בהימנעות רצופה יותר חמש שנים. יש לי מאומנת בתחילת ההימנעות שלה, עדיין במשקל גדול והיא הולכת בעזרת קביים. המאומנת הזו מזכירה לי את עצמי. את כובד המשקל כמעט לא רואים עליה בגלל שהיא נכנסת לחדר, כמו שמש, זורחת, זורמת ומפיצה הרבה אור. אבל אני יודעת כמה זה לא פשוט לסחוב גוף כבד וקביים בחיים ביחד. היא אחת מאתנו!
עכשיו אני יושבת שבעה על אימא שלי. בקשתי מחברות בגריישיט שלא יספרו לה על הבעיה שלי, פשוט כי רציתי להגן עליה. בחוץ גשם חזק, בלב שלי עוד אין שקט אחרי שהייתי בבית הקברות ובהלוויה של אימא…
פתאום נפתחה הדלת ועמדה בכניסה אישה עם קביים, סוחבת 3 בקבוקים גדולים עם קולה ועם הרבה אהבה. שמש נכנסה לביתי ביום שיש מבול. מבול פיזי – גשם בחוץ. מבול רגשי – אימא שלי נפטרה.
עמדו לי דמעות לראות אותה. כל כך שמחתי לראות אותה… אדם שזקוק לעזרה, עם הרבה צרות בבית, נכה, יכול פתאום, ברגע אחד להציל אותי!!!
החיבוק שלנו, ההבנה ללא-מילים, זה מה שקיוויתי, זה מה שקיבלתי וזה מה שאני לא אשכח. וזה מה שמחזיק אותי כאן.